פיצויים בתביעת זכויות יוצרים

מהם שיקולי בית המשפט בבואו לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק, בגין הפרת זכויות יוצרים? מהם גבולות הפיצוי? 

במאמר זה סקירה אודות הסדר הפיצויים ללא הוכחת נזק, שמוחל מכוח חוק זכויות יוצרים החדש, בשים לב להסדר הפיצוי שרווח בדין הקודם.

פיצויים ללא הוכחת נזק על – פי פקודת זכויות יוצרים

טרם כניסתו לתוקף של חוק זכויות יוצרים החדש, מיום 25 במאי 2008, הוחל מנגנון פיצוי שהיה קבוע בסעיף 3א לפקודת זכויות יוצרים. סעיף זה בוטל עם כניסתו לתוקף של חוק זכויות יוצרים החדש.

סעיף 3א לפקודה קבע מנגנון פיצוי למקרה ולא הוכיח התובע כי נגרם לו נזק. עם זאת, תחם הסעיף את סכום הפיצוי בגבולות של 10,000 ₪ עד 20,000₪. ובלשונו של סעיף 3א לפקודת זכויות יוצרים:

"3א. לא הוכח הנזק שנגרם בהפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לו לכל הפרה פיצויים בשיעור שלא יפחת מ- 10,000 שקלים חדשים ולא יעלה על 20,000 שקלים חדשים: שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי בצו לשנות את השיעורים האמורים."

על פי הפקודה נקבע, כי כאשר ברורה המסקנה כי בוצעה הפרת זכויות יוצרים ונפגעה זכותו של התובע, אולם זה לא הוכיח את נזקו, רשאי בית המשפט לפסוק לו פיצוי על כל הפרת זכות בסכום "שלא יפחת מ-10,000 ₪ ולא יעלה על 20,000 ₪".

סעיף 3א הכיל שני עקרונות פיצוי: האחד, שהוכחת הנזק אינה תנאי בל יעבור בכדי לזכות בפיצוי, ודי בהוכחת העובדה שבוצעה הפרת זכויות יוצרים, והשני הוא, שאין כל קשר בין נזק, אם בכלל נגרם (שהרי לא הוכח), לבין סכום הפיצוי. ועצם הפרת זכות היוצרים, כאמור, מזכה את התובע בפיצוי, שגבולותיו תחומים בסעיף 3א.

בית המשפט העליון הבהיר את הטעמים במתן פיצוי, גם בלא הוכחת נזק, בתביעות בקניין רוחני, בקובעו כך: "אחד הטעמים העקרוניים לכך נעוץ בקושי המיוחד שבהוכחת נזק עבור פגיעה בקניין רוחני, וטעם נוסף נעוץ במגמה הרתעתית – עונשית בשל קלותו היחסית של הגזל בתחומים אלה והקושי לאתר את המעוולים …" (ע"א 3400/03 – רוחמה רובינשטיין ואח' נ' עין טל (1983) בע"מ ואח' . תק-על 2005(1), 3712 ,עמ' 3720).

פיצויים ללא הוכחת נזק על פי חוק זכויות יוצרים החדש

סעיף 56 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007, החליף את מנגנון הפיצוי הקבוע בסעיף 3א לפקודה, ובמקומו נקבע, כי בנסיבות בהן בוצעה הפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט לפסוק לתובע, פיצויי ללא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪.

החוק החדש מבטל את רף הפיצוי המינימאלי ומעלה, באופן משמעותי את רף הפיצוי העליון, ובכך מותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב יותר, בבואו לפסוק פיצויים בגין הפרה.

שיקולי בית המשפט במתן פיצוי ללא הוכחת נזק

בסעיף 56(ב) לחוק זכויות יוצרים מפרט המחוקק את השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בבואו לפסוק פיצוי כאמור, והם:

(1) היקף ההפרה:

(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;

(3) חומרת ההפרה:

(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט:

(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט:

(6) מאפייני פעילותו של הנתבע:

(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע:

(8) תום לבו של הנתבע.

לעניין שיקולי בית המשפט בפוסקו פיצויים ללא הוכחת נזק, נקבע, כי בטרם פסיקה כאמור, על בית המשפט לשים לנגד עיניו את שתי מגמות היסוד שבדיני זכויות יוצרים:

"האחת – פיצויו של בעל הזכות; השנייה – הרתעתם של המפר ושל מפרים פוטנציאליים אחרים. מחד גיסא, מחייבת המגמה הראשונה שלא להיתלש לחלוטין מאומדן נזקו המשוער הממשי של התובע ולא להביא להתעשרותו שלא כדין.

מאידך גיסא, מצדיקה המגמה השנייה להתחשב, לצורך קביעת סכום הפיצוי, במצבו הנפשי של המפר, היינו להחמיר פחות עם מפר תמים ולהחמיר יותר עם מפר במתכוון.

שיקולים שונים עשויים להילקח בחשבון בקביעת הפיצוי לאורן של מגמות היסוד הנ"ל: עוצמתן, מספרן ומשכן של ההפרות; סוג היצירה; אשמו של המפר; אופיו וגודלו של העסק המפר וכיוצא בזה"

(ע"א 592/88 שגיא נ' עזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל, פ"ד מו(2) 254, 267 (1992).

שיקולים אלו אותם מפרט בית המשפט מתווספים לרשימת השיקולים המנויה בסעיף 56(ב) לחוק זכויות יוצרים, ויחד יוצרים קנה מידה למתן פיצויי, אף ללא צורך בהוכחת שיעור הנזק.