הפרת זכויות יוצרים

החוק מתייחס באופן נפרד אל סוגים שונים של הפרת זכויות יוצרים. הפרה עקיפה היא מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה של יצירה מוגנת. 

גם החזקה למטרה עסקית, הפצה בהיקף מסחרי, הצגה לציבור בדרך מסחרית וייבוא לישראל שלא לשימוש עצמי נחשבים הפרה העלולה לגרור סנקציות.

בכל הנוגע אל ביצוע פומבי של יצירה במקום בידור ציבורי, הפרה מתבצעת במידה ומי שמורשה לבצע את היצירה אינו מיידע את בעל זכות היוצרים.

מקום בידור ציבורי יכול לשמש למופעי בידור ותרבות, ויכול להיות גם אולם שמחות, גן אירועים, מסעדה, בית קפה או מועדון.

בנוגע להפרה של זכות מוסרית, בית המשפט רשאי להתחשב בנסיבות ההפרה על מנת לקבוע את חומרתה.

בית המשפט נדרש לבדוק את אופי היצירה שביחס אליה נעשתה הפעולה, את אופי הפעולה ומטרתה, את יצירתה של היצירה על ידי העובד במסגרת עבודתו או לפי הזמנה, את המקובל בענף וגם את הצורך בעשיית הפעולה לעומת הפגיעה שנגרמה ליוצר כתוצאה ממנה.

עבירות ודיני עונשין

יש מספר עבירות בולטות אותן כדאי לציין בהתייחס אל הפרת זכויות יוצרים. אדם לא יכול לעשות עותק מפר של יצירה לשם מסחר, או לייבא עותק לצורך דומה.

אסור לעסוק במכירה, בהשכרה או בהפצה של עותק מפר ואסור גם למכור, להשכיר ולהפיץ עותקים מפרים של יצירה בהיקף מסחרי. מעבר לכך, החוק אוסר על אדם להחזיק עותק מפר של יצירה לשם מסחר.

מי שמבצע את העבירות הללו דינו מאסר חמש שנים או קנס גבוה במיוחד.

על פי החוק חייב כל נושא משרה בתאגיד לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה והפרת זכויות יוצרים בידי התאגיד או בידי עובדיו.

נושא משרה הוא מנהל פעיל בתאגיד, שותף ופקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. אם נושא המשרה מפר את החובה, צפוי גם הוא לקנס.

בצורה כזו מצליח החוק לחדד את החשיבות של זכויות יוצרים ולהבהיר כי מדובר על עבירה קשה, אשר בצידה סנקציות לא פשוטות עבור כל הגורמים.