*לייעוץ אישי בנושאי זכויות יוצרים לחץ כאן>>
על אכיפה טכנולוגית כתחליף לדיני זכויות יוצרים
28.12.2009
מאת: עו"ד אפי אהרונוב
הקדמה: עידן האינטרנט הפך את אכיפת זכויות היוצרים למשימה בלתי-אפשרית. זכויות יוצרים מופרות בכל רגע וכמעט על-ידי כל אדם והרדיפה של בעלי הזכויות אחרי מפרי זכויותיהם אינה אפקטיבית ומשתלמת. בשנים האחרונות בוחרים בעלי זכויות להסתייע באמצעים טכנולוגיים שונים המונעים מהציבור להפר את זכויותיהם. במאמר זה, נסקור בקצרה את התופעה על היבטיה החיוביים והשליליים.
מעשה בגברת סטפאני לנץ, תושבת פילדלפיה, אשר צילמה במצלמתה את בנה הפעוט מתרוצץ במטבח ביתם ויוצא במחול לצלילי השיר "Let's go crazy" של הזמר פרינס. כטוב לבה, פרסמה סטפאני את הסרטון באתר שיתוף הסרטונים Youtube והסבה את תשומת לב מכריה לכך. הללו, נכנסו לאתר וצפו להנאתם בכישוריו האומנותיים של העולל החביב (אשר בהיותו קטין, נמנע מאיתנו מלדעת את שמו הפרטי)(1).
חברת המוסיקה Universal Music Group לא נהנתה במיוחד מהסרטון ופנתה להנהלת האתר בבקשה להסיר את הסרטון עקב הפרת זכות היוצרים בשירו של פרינס. האתר, אשר כלל מנגנון טכני המסיר סרטונים עם הגשת תלונה כנגדם, הסיר את הסרטון, למורת רוחה של האם הגאה סטפאני.
אילו היה נבחן הסרטון ה'פרובוקטיבי' לאור דיני זכויות היוצרים, המסקנה החד-משמעית הייתה, כמובן, שאין להסירו בגלל שימוש אגבי בשיר שהתנגן ברקע, ותוך פגיעה קשה בחופש הביטוי. ואולם, מטעמי חיסכון ואפקטיביות העדיף האתר להתקין מערכת סינון אוטומאטית המסננת יצירות בעייתיות, מבלי לבחון ולערוך בדיקה משפטית פרטנית ביחס לכל תלונה לגופה.
בעקבות זאת פנתה סטפאני לביהמ"ש הפדראלי בסן-חוזה, קליפורניה, אשר קבע, בהחלטה תקדימית כי אתר אינטרנט מסוגו של Youtube אינו רשאי להסיר יצירות שפורסמו ע"י גולשים ואשר נתקבלה בגינם תלונה על הפרת זכות יוצרים, מבלי שהאתר יבחן את היצירה לגופה ויוודא שאכן מופרות בה זכויות יוצרים.
פרשייה זו מהווה דוגמא לשימוש ההולך וגובר בכלי אכיפה טכנולוגיים, כתחליף לאכיפה משפטית של זכויות היוצרים, ולבעייתיות בשימוש זה. כידוע לכולנו (או לפחות לרובנו...), עידן האינטרנט מהווה 'גן עדן' למפרי זכויות יוצרים. במסגרת הגלישה באינטרנט, מעבירים גולשים רבים יצירות מוסיקה, תמונות, קטעים ספרותיים ויצירות רבות אחרות, מבלי שמי מהם טורח לבדוק האם ולמי זכויות היוצרים ביצירה המועברת. בד בבד, ההתחקות אחר מפרי זכויות יוצרים היא בלתי אפשרית. בעל זכות יוצרים בשיר אינו יכול להקדיש את כל זמנו במרדף עקר לאחר גולשים המעבירים את שיריו ברשת, חינם אין כסף.
כניסיון לעקוף את הבעיה, פותחו ברבות השנים אמצעים טכניים שונים – מנעולים דיגיטאליים, המוכרים כ – DRMs (Digital Rights Management). הרעיון העומד בבסיסם הוא הצבת מחסום טכני בפני גולשים המקבלים גישה לתוכן מסוים, בפני ביצוע פעולות מסוימות בתוכן המועבר.
כך למשל, האתר Amazon פיתח לפני מספר שנים את מכשיר ה'קינדל', המאפשר לצפות בספרים בפורמט דיגיטאלי. על-מנת למנוע העתקה של הספרים מהמכשיר לעותקים פיזיים, ומכירתם לכל דורש, הוטמעה במכשיר נעילה מיוחדת המונעת העברת ספרים המועלים על המכשיר כקובץ דיגיטאלי, לפורמט PDF המאפשר הדפסתם 'מחוץ' למכשיר הקינדל. בכך, חוסכת לעצמה Amazon את המשימה הסיזיפית של מעקב אחרי כל רוכש 'קינדל' והשימושים שהוא עושה במכשיר, ומונעת ממנו, טכנית, לעשות שימושים מסוימים(2) .
ואולם, אליה וקוץ בה, כמנעולים אחרים, גם מנעולים דיגיטאליים אינם חסינים מפני פריצה. כך למשל, דווח לאחרונה בעיתון גלובס(3) על האקר ישראלי המכונה Labba אשר הצליח, בידיו המיומנות, לפרוץ את תוכנת קינדל של Amazon כך שניתן להעביר קבצים דיגיטאליים של ספרים מהמכשיר לפורמט PDF ואף למכשירים של חברות מתחרות.
כפי שהיטיבה Amazon להפנים, עידן האינטרנט יצר שכבה רחבה של יודעי מקלדת וחומרה אשר משקיעים זמן רב בפריצת אתרים ומנעולים. אמנם שכרו של בעל הזכות שהצליח לקבע את יצירתו ולנעול אותה ולו לזמן מסוים אינו דבר של בכך, אך הידיעה שבסופו של דבר ייפרץ המנעול והיצירה תהיה זמינה לכל מפר פוגעת באפקטיביות של האכיפה הטכנולוגית.
בדומה לכך, נאלצה לאחרונה חברת Apple להרים ידיים ולהסיר את המנעולים הדיגיטאליים שהציבה בעבר באתר itunes. עד לא מכבר, גולש שרכש שיר ממאגר השירים באתר itunes, יכול היה להוריד את השיר אך ורק לנגן ה- ipod של חברת Apple, מפעילת אתר itunes, ולא לנגני מוסיקה אחרים. בעקבות מעשי פריצה רבים לאתר, החליטה Apple להסיר את המנעולים, כך שכיום יכול אדם לרכוש שיר ממאגר itunes ולהורידו לנגן של חברה מתחרה.
לאור זאת, בחרו מדינות האיחוד האירופי וארה"ב לגבות באופן חוקי את כלי האכיפה הטכנולוגיים. בין היתר, נקבעו בחקיקה איסורים על גישה ליצירה תוך עקיפת המנעול הדיגיטאלי האופף אותה ואיסור על סיוע בייצור מכשירים ותוכנות שמטרתן עקיפת מנעולים דיגיטאליים. בישראל מאידך, הוחלט בסופו של דבר שלא לכלול חקיקה מקבילה בחוק זכויות יוצרים החדש, אך אין להוציא מכלל אפשרות חקיקת הסדר כזה בעתיד.
מהעבר השני, עומד החשש מפני אגרסיביות יתר של אמצעי ההגנה הטכנולוגיים. דיני זכויות היוצרים במהותם מנסים ליצור איזון בין זכויותיו של יוצר היצירה לזכות הציבור ליהנות ממה שכלול בנחלת הכלל. כך, בין היתר, מבחינים דיני זכויות היוצרים בין 'רעיון' שאינו בר-הגנה ל'ביטוי' של הרעיון שהוא בר-הגנה(4) .
בנוסף, כולל החוק החדש פרק שלם המפרט רשימה ארוכה של שימושים המותרים לכל אדם מבלי שעליו לבקש רשות מבעל הזכות ו/או לשלם לו עבור השימוש. כך, בין היתר, מותרים שימושים שמטרתם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת או דיווח עיתונאי, ולו בהיקף מסוים(5) . בקרב מלומדי המשפט יש הרואים בשימושים אלו זכויות של המשתמש המקבילות, ולו במידת מה, לזכויות היוצר (ולא רק טענות הגנה). איזון זה עמוד בבסיס דיני זכויות היוצרים וחלק ניכר מעיסוקם של בתי-המשפט בעניין הם ניסיון לשמור עליו.
משטר של שימוש באמצעים טכנולוגיים אשר מטבעם נעדרי יכולת לקבלת החלטות מורכבות,מאיימת באופן ניכר על איזון זה. כך למשל, תוכנה המונעת העתקה של קובץ דיגיטאלי של ספר, אינה מסוגלת להבחין בין העתקה אסורה המתבצעת לצורך מכירת עותק מהספר, ובין העתקה לצורך צירוף קטע מהספר כנספח למחקר אקדמי.
מנעול דיגיטאלי המונע מאדם אשר רכש את הקובץ הדיגיטאלי להשתמש בו למטרות מחקר, פוגע בזכות השימוש ההוגן של המשתמש יתר על המידה ואין להצדיקו. כך, במקביל להיותם 'תרופה' להפרות זכויות היוצרים עלולים המנעולים הדיגיטאליים להפוך לכלי להפרת זכויות המשתמשים, כך שיצא שכר הציבור בהפסדו.
בנוסף, מעוררים המנעולים הדיגטאליים בעיות משפטיות נוספות כגון פגיעה בצרכן, תחרות בלתי הוגנת והגנת הפרטיות. בהקשר זה ראוי לציין את פרשת Sony BGM שהסעירה את עולם המשפט והטכנולוגיה לפני מספר שנים. בניסיונה למנוע העתקות בלתי מורשות של תקליטורי מוסיקה ששיווקה, הטמינה סוני בתקליטורים תוכנה החודרת למחשב אליו מוכנס התקליטור ומאפשרת לה לעקוב אחרי העתקות קבצים שונות במחשב זה, תוך פגיעה קשה בזכות המשתמש לפרטיות.
בדיעבד הסתבר, כי במסגרת הסכם השימוש שהופיע על מסך המחשב עם הכנסת הדיסק אליו, הופיע סעיף עמום המאפשר לחברה לשתול תוכנת בילוש שכזו, ב'הסכמת' המשתמש (אשר לעתים קרובות כלל לא בוחן את ההסכם, ואף במידה שהוא בוחן אותו, לא מעמיק בו ומדייק במילותיו).
לסיכום דברינו, לא נוכל לבטל את כוחם ותועלתם המרובה של אמצעי האכיפה הטכנולוגית למלחמה בהפרת זכויות היוצרים, מקום בו אכיפת דינים אלו באמצעים משפטיים ומנהליים, בעייתית. בד בבד, עלינו לזכור שאף בהוויה רווית מנעולים דיגיטאליים, למחוקק ולרשויות האכיפה תפקיד מרכזי בשמירה על זכויותיהם של המשתמשים וכן כתנאי לאפקטיביות של מנעולים אלו.
ברמה הפרקטית, ייטיב לעשות ספק תוכן וירטואלי באם יבחן באופן יסודי את ההשלכות האפשריות של אמצעי טכנולוגי מעין זה, בטרם הוא עושה בו שימוש, ויוודא שברצונו המובן לשמור על זכויות היוצרים שלו, אין הוא פוגע בזכויותיהם של אחרים וחושף עצמו להתדיינויות משפטיות מיותרות.
_________________________________________
1. נכון למועד כתיבת מאמר זה, ניתן לצפות בסרטון בכתובת: http://www.youtube.com/watch?v=N1KfJHFWlhQ
2. לדוגמאות נוספות ראו נ' אלקין-קורן, קניין רוחני בעידן המידע, הוצ' משרד הביטחון, 2005, ע' 69.
3. 'האקר ישראלי טוען שפרץ את תוכנת קינדל', מאת: סוכנויות הידיעות, גלובס, 24.12.2009.
4. ראו סעיף 5(1) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007 (להלן – החוק).
5. ראו סעיף 19 לחוק על סעיפי המשנה שלו. יודגש כי אף שימוש למטרת ביקורת, למשל, ייבחן לפי הפרמטרים השונים שנזכרו בסעיף ואינו שימוש מותר באופן אוטומאטי.
לייעוץ מקצועי בנושא זכויות יוצרים - לחץ כאן>>
*למענה משפטי מקוון בנושאי זכויות יוצרים בפורום קניין רוחני זכויות יוצרים>>
____
לביאור מקצועי של מאמרים נוספים מתחום זכויות יוצרים וכן קניין רוחני ומטעם אתר הפורומים המשפטיים:
מדגם מוניטין חוק זכויות יוצרים גניבת עין פקודת זכויות יוצרים זכויות יוצרים באינטרנט
אין באמור לעיל ובאתר זכויות יוצרים משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי או תחליף לכך; כמו כן התוכן באתר זכויות יוצרים לא מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, ויש לקחת בחשבון שמידע משפטי מטבעו מתיישן. כל המסתמך על המידע באתר זכויות יוצרים עושה זאת באחריותו המלאה ועל דעת עצמו בלבד!
