"צילמו לי את הבית. האם אני יכול להגיש תביעה?"

הבעלות על דירה טומנת בחובה אגד של זכויות ייחודיות שהדין מקים לבעל הדירה. 

רבים סבורים, שבהיותם בעלי דירה או נכס מקרקעין אחר זכותם למנוע מכל דכפין מלצלם את ביתם ולעשות בצילום שימוש מסחרי כלשהו. במאמר זה ננסה לסקור את הסוגיה לאור החוק ופסיקה של ביהמ"ש המחוזי בעניין.

מבנה כיצירה ברת-הגנת זכות יוצרים

ההכרה המפורשת במבנה כנשוא להגנת זכות יוצרים הינה אחד החידושים שנושא עמו חוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007 (להלן – החוק החדש) ביחס לדין שקדם לו.

בעבר, הכירו דיני זכויות יוצרים רק ב"מעשה אמן אדריכלי" הנושא אופי אומנותי כבר-הגנת זכות היוצרים, אך כיום, ההגנה רחבה יותר וכוללת גם מבנה שאינו נושא אופי אומנותי.

אמנם, אף החוק החדש מסייג את הגנת זכות היוצרים ל"יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אומנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית (סע' 4(א)(1) לחוק החדש).

ואולם, בין היצירות הנחשבות "יצירה אומנותית" מונה החוק גם "יצירה אדריכלית" וזו מוגדרת בפשטות נטולת גינונים אומנותיים-חזותיים ככל:

"בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה כאמור" (סעיף 1 לחוק החדש).

למי זכות היוצרים במבנה?

ההכרה בזכות יוצרים ביחס לבניין או מבנה מעוררת שאלה נגררת: למי זכות היוצרים במבנה – האם זכות היוצרים במבנה היא של בעל זכות הקניין במבנה עצמו ("בעל הבית") או שמא זכות היוצרים הינה של יוצר היצירה – האדריכל המתכנן של המבנה, במקרה זה?

התשובה לשאלה זו טמונה בהסדר שקבע המחוקק בסעיף 35 לחוק החדש ביחס ל"יצירה מוזמנת" – יצירה שנוצרה לפי הזמנה של המזמין מאת היוצר.

ברירת המחדל שקבע המחוקק ביחס לסיטואציה כזו היא שהבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה מוזמנת הוא היוצר, ככל שלא הוסכם בין הצדדים אחרת, במפורש או במשתמע.

כלומר, בהיעדר הסכם אחר בין על המבנה לאדריכל, זכות היוצרים היא של האדריכל, ולא של בעל הבית. הסכם מפורש ומתועד הקובע אחרת יגבר על החוק.

בשולי הדברים יש לזכור כי החוק אומר שגם "הסכם במשתמע" ממערכת היחסים בין הצדדים די בו בכדי להעביר את זכות היוצרים למזמין,

מה שאולי מותיר פתח, בנסיבות מסוימות, לטעון שהזכות עברה למזמין גם בהיעדר הסכם מתועד.

האם צילום מבנה מהווה הפרת זכות יוצרים?

ואולם, חרף הכרת החוק החדש בזכות יוצרים ביצירה אדריכלית, קובע במקביל החוק החדש ביחס ליצירות אדריכלות כי:

"שידור, או העתקה בדרך של צילום, ציור, שרטוט או תיאור חזותי דומה, של יצירה אדריכלית…מותרים אם היצירה ממוקמת במקום ציבורי." (סעיף 23 לחוק).

כלומר, ככל שמדובר בצילום חזותו החיצונית של המבנה, הרי שלמרות ההכרה במבנה כבר-הגנה בזכות יוצרים נראה כי לא ניתן למנוע את צילומו ע"י אחר או להתנות את צילום המבנה בתגמול כספי לבעל זכות היוצרים במבנה (האדריכל או בעל הבניין, לפי החלופות שפורטו לעיל).

הוראה דומה מופיעה בסעיף 3(1) לחוק זכות יוצרים, 1911, אשר הוחלף ע"י החוק החדש.

לאור הוראה זו נדחתה בעבר תביעתם של בעלי בית בעל חזות ייחודית יוצאת דופן כנגד משווק אבני הבזלת ששימשו לבניית הבית, אשר כלל את תמונת חזותו של הבית בעלון פרסומי לפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים.

האם צילום מבנה מהווה פגיעה בפרטיות המתגוררים בו?

בנוסף לטענת הפרת זכות יוצרים טענו התובעים בעניין אבני רביד כי צילום "ביתם-מבצרם" ופרסום התמונה בעלון שיווקי בעל תפוצה רחבה מהווה פגיעה בפרטיותם באופן המקים להם זכות לפיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981.

טענה זו נדחתה אף היא ע"י השופט סולברג וזאת בהיעדר הגדרה של צילום חזותו של מבנה כפגיעה בפרטיות ברשימת הפעולות המהוות פגיעה בפרטיות המפורטות בסעיף 2 לחוק.

האם שימוש בצילום בית יכול להקים חובת פיצוי מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט?

ולמרות היעדר הפרה של זכות יוצרים והעדר פגיעה בפרטיות בא עזרם של התובעים בעניין אבני רביד, ולו במידה מסוימת, מדיני עשיית עושר ולא במשפט.

סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 קובע מי:

"מי שקיבל שלא ע"פ זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה".

בהחלטתו החשובה והעקרונית של ביהמ"ש העליון בעניין א.ש.י.ר. הוכרה עילת עשיית עושר ולא במשפט כעילה העלולה לעמוד לטובת גורם כמעין 'דין משלים' היכן שמסיבות מסוימות, אינו יכול לסמוך תביעתו על דיני הקניין הרוחני.

במקרה דנא השופט סולברג כי פרסום תמונת הבית בעלון פרסומי ללא רשות בעלי הבית מהווה סטייה מהנוהג המקובל בעולם הפרסום – לבקש רשות בעל רכוש בטרם צילום רכושו.

משלא עשו זאת הנתבעים, יש להשית עליהם פיצוי סמלי ולו בכדי לחזק את האינטרס הציבורי שבשמירה על התנהגות מקובלת.

סיכום

יוצא אם כן כי למרות שאין בצילום חזותו של מבנה משום הפרה של זכות יוצרים או פגיעה בפרטיות המתגוררים בו, מצא ביהמ"ש לנכון לחייב מי שעשה שימוש בצילום שכזה ללא רשות לפצות את בעלי הבית נשוא התמונה.

אמנם, אין המדובר בהלכה מחייבת של ביהמ"ש העליון ויתכן שבנסיבות דומות, וכל שכן שונות, ייפסק אחרת. ואולם, על מנת להסיר חשש לתביעה מומלץ להגיע לסיכום עם בעלי הבית בטרם צילום ביתם לצורך פרסום שיווקי.

תשומת לב מיוחדת נדרשת מאדריכלים ומתכנני בתים המעוניינים לשמור על זכותם לפרסם את יצירותיהם בפני לקוחות פוטנציאליים.

כאמור, עובדת היותם בעלי זכות היוצרים בבניין ניתנת להפרכה ודי בהוכחת קיומו של חוזה "במשתמע" על מנת להעבירה לבעל הבית.

בנוסף, לא ברור מעמדך ביחס לעילת תביעה אפשרית מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט, בין כעילת תביעה של בעל הבית כנגדם ובין כעילת תביעה שלהם כנגד אחר (ואף זאת לאור פסה"ד שכאמור איננו בגדר הלכה מחייבת).

בנסיבות אלו, מומלץ לאדריכלים לבוא בדברים עם עו"ד המצוי בדיני זכויות היוצרים והקניין הרוחני במטרה לגבש קו התנהלות רצוי מול לקוחותיהם באופן שיגן על האינטרסים שלהם בצורה מיטבית.