פיצויים בלא הוכחת נזק בגין הפרת זכויות יוצרים

אחד הסעיפים החשובים ביותר בחוק זכות יוצרים, התשס"ט-2007, קובע פיצויים בלא הוכחת נזק. במידה וזכות יוצרים או זכות מוסרית מופרת, רשאי בית המשפט על פי בקשת התובע לפסוק לזכות התובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים. 

זהו חידוש משמעותי של החוק משנת 2007 והשפעתו ניכרת על כל תחומי היצירה, המסחר והאמנות.

לפי החוק, בקביעת פיצויים בלא הוכחת נזק בגין הפרת זכויות יוצרים, רשאי בית המשפט להתייחס בין השאר אל מספר שיקולים מרכזיים.

ראשית, עליו לבדוק את היקף ההפרה כפי שהוצג על ידי התביעה. שנית, בית המשפט בוחן את משך הזמן שבו בוצעה ההפרה. ככל שמשך הזמן ארוך יותר, כך סביר להניח כי תתקבל החלטה לגבי פיצויים מקסימאליים. מעבר לכך, השופט מקבל לידיו נתונים לגבי חומרת ההפרה והנזק הממשי שנגרם לתובע.

תפקידו של בית המשפט הוא להעריך את אותו נזק ולהחליט על פיצויים מתאימים. מנגד, בית המשפט אינו מתעלם מהרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה. גם רווח זה נתון להערכה כללית אך מבוסס על תשתית קיימת של ראיות.

מהו "מפר תמים"?

שיקולים נוספים בהם מתחשב בית המשפט טרם הטלת פיצויים בלא הוכחת נזק הם מאפייני פעילותו של הנתבע.

ברוב התיקים המגיעים אל בית המשפט, הנתבעים עוסקים במסחר או בהפצה של עותקים מפרים לצורך פרנסה. קשה לנתק את הקשר בין מאפייני פעילותו של הנתבע לבין חומרת ההפרה ולכן הפיצויים נחשבים סנקציה אפקטיבית.

לבסוף בודק בית המשפט את טיב היחסים שבין הנתבע לתובע ואת תום ליבו של הנתבע. במידה והופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, אולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, יכול בית המשפט להכריז עליו כ"מפר תמים" ולא לחייב אותו בתשלום פיצויים.

עם סיום הדיון בתובענה על הפרת זכויות יוצרים רשאי בית המשפט להורות לצדדים המעורבים כיצד לטפל בעותקים המפרים. הוא יכול להחליט על השמדת העותקים, עשיית פעולה אחרת או העברת הבעלות לידי התובע, במידה וביקש זאת.