הפרת זכויות יוצרים ע"י גניבת עין

הפרת זכויות יוצרים בגין גניבת עין – כללי

בחלק משמעותי של התביעות בגין הפרת זכויות קניין רוחני, אחת העילות המרכזיות עליה מבוססת התביעה, הינה גניבת עין. עוולה זו קבועה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, הקובע כך:

"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שרות שהוא נותן ייחשבו בטעות כנכס או כשרות של עוסק אחר או כנכס או כשרות שיש להם קשר לעוסק אחר".

על פי ההלכה הפסוקה, בטרם הגשת תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בעוולה של גניבת עין, יש להוכיח התקיימותו של מוניטין לשירות או למוצר נשוא המחלוקת.

בשלב השני, יש להוכיח, כי קיים חשש סביר, כי הציבור הרלוונטי יוטעה לחשוב כי המוצר או השירות הניתנים לו על ידי הנתבע, שייכים לתובע. בנסיבות אלו, תתבסס תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים, בשל גניבת עין.

שאלת התקיימותה של עוולת גניבת עין במקום בו לא נרשם מדגם או סימן מסחר

בנסיבות בהן עולה חשש כי בוצעה עוולת גניבת עין, יקדים בית המשפט ויבחן האם המוצר השנוי במחלוקת, בעל מוניטין. וכן האם הלקוח הסביר יכול ויוטעה לאור הדמיון במוצרים, לחשוב שהמוצר שנמכר לו על ידי הנתבע, שייך למעשה לתובע.

בית המשפט ציין, כי עצם הימנעותו של התובע מלהגן על המוצר, נשוא המחלוקת, על ידי רישום מדגם או סימן מסחר, אינה שוללת ממנו את הזכות להגן על מוצר זה מפני עוולת גניבת עין.

פסיקת בתי המשפט בתביעות בגין הפרת זכויות יוצרים

כך נפסק למשל ב- ת"א (ת"א) 2547/04 ‏דקל סיגל נ' זיפ הופ רשת חנויות בע"מ (פורסם בנבו. ניתן ביום 22.07.08) בפסק הדין דובר במעצבת אופנה ידועה אשר עיצבה זוג מכנסיים ייחודי.

תביעתה התבססה על הפרת זכויות יוצרים וגניבת עין. לטענתה הנתבעת העתיקה את דגם המכנסיים שעיצבה ויצרה ושיווקה מכנסיים דומים בעלות נמוכה משמעותית.

התובעת עתרה למתן פיצויי על הנזק שנגרם לה כתוצאה מהפרת זכויות יוצרים וכן להטלת איסור על הנתבעת להמשיך ולשווק פריט לבוש זה.

בית המשפט קבע, כי על מנת לבסס תביעה בעוולת גניבת עין, יש להוכיח קיומו של מוניטין שנצבר לדגם המכנסיים שיוצר על ידי התובעת.

מוניטין זה הוכח על ידי הצגת דו"ח מכירות לתקופה הרלוונטית, המעלה כי נמכרה כמות ניכרת של מכנסיים מדגם זה, המעידה שהדגם צבר הצלחה ומוניטין בשוק הישראלי.

בית המשפט הוסיף כי "העובדה כי התובעות נמנעו מהגנה על דגם מוצלח זה ע"י רישום מדגם, אינה שוללת מהן את הזכות להגן על מוצר ייחודי שעוצב על ידן, מכוח עילת גניבת העין.

כ"כ, הוכחה הטעיית הצרכן או קיומה של אפשרות סבירה להטעייתו. השוואת החוזי והמראה הכולל של המכנס "רב הכיסים" המיוצר ומשווק ע"י התובעות,

שאינו דומה לאף מכנס בגזרה שגרתית, לאלה המשווקים ע"י הנתבעים מוכיח שמדובר על חוזי כללי דומה מאוד, אם לא זהה, בין המכנסיים."

עוד נקבע, כי העובדה שדגם המכנסיים הופץ ושווק על ידי התובעת, בטרם שיווקה הנתבעת את המכנסיים נשוא המחלוקת, מעלה כי הנתבעת העתיקה את הדגם מהתובעת.

בית המשפט ציין, כי שני הדגמים אינם זהים לחלוטין וקיים שוני ביניהם, אולם שוני זה מתבטא בפריטים זניחים, בעוד החזות הכללית של המכנסיים דומה עד כדי קיומו של חשש סביר להטעיית הלקוח הפוטנציאלי ,

שיטעה לחשוב שהמכנסיים עוצבו על ידי התובעת.

לצורך ביסוסה של עוולת גניבת העין, על פי סעיף 1 לחוק עוולת מסחריות וכן על פי פסיקת בתי המשפט, די בחשש בכוח ואין צורך להוכיח הטעיה בפועל.